הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ארוש - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה כספית לשיבוב, לפיה תבעה התובעת, חברת ביטוח, את הנתבע לשיפוי על כספים ששילמה לבעלי רכב שנפגע, ע"י הנתבע, בהתאם לתנאי פוליסת ביטוח שהוצאה לבעל הרכב הנפגע, מר שמעון מויאל (להלן – "מויאל").

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי הגיע זה מכבר להסכם עם מויאל השולל מהתובעת כל זכות תביעה וכי אף הודיע לתובעת על כך בשתי הזדמנויות שונות.

הנתבע טען כי ביום 7.10.08 הגיעו הצדדים, מויאל מצד אחד והוא עצמו מצד שני, לידי הסכם סופי וגמור לפיו שולם למר מויאל סך של 2,000 ₪ בגין "פיצויים לסילוק גמור, סופי ומלא של כל תביעותי באשר לנזקים תוצאתיים הנובעים במישרין או בעקיפין מהתאונה".

מויאל אישר במפורש כי עם קבלת הסך האמור לא יגיש ולא יהיו לו דרישות ותביעות בנוגע לנזק הנובע באופן ישיר או באופן עקיף מהתאונה.

הנתבע טען כי שילם למויאל את הסכום של 2,000 ₪ ולכן למויאל לא עומדת כל זכות תביעה כנגד הנתבע ומכאן שאף לתובעת אשר באה בנעליו ו/או מטעמו לא עומדת כל זכות תביעה בנוגע לתאונה נשוא התביעה.

הנתבע טען כי התובעת ביקשה להעלים פרט זה מעיני בית המשפט כאשר לא ציינה זאת בתביעתה למרות פניותיו אליה עובר להגשת התביעה.

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 11.3.10 הודיעו הצדדים כי לא נותרה כל מחלוקת עובדתית ולכן החלטתי כי המחלוקת שנותרה בתיק היא משפטית בלבד והוריתי לצדדים לסכם טענותיהם.

בסיכומיה חזרה התובעת על טענותיה וציינה את סע' 62 (א) לחוק חוזה הביטוח הקובע כדלקמן:

"היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

התובעת טוענת כי עם תשלומי תגמולי הביטוח למבוטח עוברות זכויותיו לחברה המבטחת והיא נכנסת בנעליו.

התובעת טוענת כי שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח לפני שערך את ההסכם עם הנתבע ולכן זכויותיו עברו אליה לפני שויתר עליהן בהסכם עם הנתבע.

התובעת טוענת כי כאשר המבוטח חתם על ההסכם עם הנתבע כבר לא היו בידיו זכויות לעניין הנזק כולו אלא רק על הנזקים העקיפים כגון השתתפות עצמית תוספת פרמיה לעתיד וכו.

במעמד החתימה על ההסכם יכול היה המבוטח לוותר רק על זכויותיו שלו ולא על זכויות התובעת מבלי שקיבל הסכמתה מראש לכך.

הנתבע מנגד בסיכומיו טען כי בכתב התביעה לא ציינה התובעת את המועד בו שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח ו/או את מועד הוראת הזיכוי. יחד עם זאת מהוראת הזיכוי שצורפה כנספח לכתב התביעה והוראת הזיכוי ניתנה ב- 30.11.08 ולא במועד אחר שנטען ע"י התובעת בסיכומיה.

טענת התובעת כי שילמה למבוטח ביום 23.9.08 אינה נכונה ונסתרת על פני המסמכים שהיא עצמה צירפה וכפי שעולה מפורשות מהוראת הזיכוי מועד מתן הוראת הזיכוי היה ביום 30.11.08 ואילו 23.9.08 הוא מועד פתיחת התיק ולא תאריך ביצוע התשלום.

עפ"י סע' 62(א) לחוק חוזה הביטוח, לטענת הנתבע, הזכות עוברת למבטחת מששילמה כבר בפועל למבוטח את תגמולי הביטוח.

הכרעה

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים מכאן ומכאן אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי המועד בו שילמה למבוטח מטעמה את תגמולי הביטוח קדם למועד בו הגיע להסכם עם הנתבע ולכן כאשר שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח לא היו למבוטח כל זכויות להעביר לתובעת כאמור בסע' 62(א) לחוק חוזה הביטוח, שכן כשקיבל מהנתבע את הסך של 2,000 ₪ מיצה את מלוא זכויותיו לקבל פיצוי מהנתבע ו/או ויתר עליהן.

לפיכך אני קובע כי דין התביעה להידחות.